יש המון ערי אוכל מדהימות בעולם, מנאפולי, דרך בנגקוק ועד ניו יורק, אבל תל אביב ללא ספק נותנת פייט גם לטובות שבהן. בתור ברי המזל שנהנים מכל האוכל שיש לעיר הזו להציע (ועוזרים גם לכם לעשות את זה), חשוב לנו להבין מה הופך אותה לכזו. אז אם לחשוב בכותרות: קודם כל, יש את היצע המקומות למ״ר. אין עוד הרבה מקומות בעולם שבה יש צפיפות כזו של מקומות אוכל הטובים, ושבהליכה קצרה של עשר דקות אפשר לעבור דרך עשרות אפשרויות שנעות על הציר שבין טוב מאוד למצוין. ואם כבר מדברים על הציר הזה, אז זה בדיוק הקטע – בתל אביב קשה ליפול עם האוכל. גם המקומות הפחות מוצלחים או אהובים הם בסה״כ ממש סבבה, ונדיר שנופלים על מקום איום ונורא. כל מי שקלקל את הבטן באיזה טיול לחו״ל או סתם לא הבינה למה כל האוכל במקום שהגיעה אליו מטוגן/מכובס במים/חסר תיבול – יודעים כמה זה נדיר.

אבל לתל אביב יש עוד מתנה, יהלום נוצץ במיוחד בכתר הקולינריה שלה – השוק. ולעיר העברית הראשונה יש לא אחד, לא שניים, אלא שלושה שווקים מהממים, שכל אחד מהם ייחודי ואחר וכל אחד מהם מזקק את התכונה שדיברנו עליה: היכולת לקבץ המון מקומות טובים ומיוחדים על מטראז׳ מצומצם. אז ארגנו את עגלת השוק שלכם, קחו לעצמכם משהו לאכול ובואו איתנו וירטואלית לסיור קולינרי בתל אביב.

שוק הכרמל

זה נכון, שוק הכרמל איבד משהו מהאותנטיות ה״שוקית״ שלו בשנים האחרונות, כשעוד ועוד באסטות ותיקות פינו את מקומם למסעדות, ברים, בתי קליה מהדור השלישי או דוכני שף. אבל במקום זה, השוק ואנחנו הרווחנו משהו אחר ומדהים: חממה קולינרית. הרבה שנים לא היה בתל אביב מקום שאליו מגיעים כדי לפתח רעיון קולינרי מוטרף, כדי לעשות פופ-אפ עם טוויסט, ופשוט כדי להצליח לגעת באנשים. ושוק הכרמל הוא בדיוק זה – המקום שבו כל אחד יכול להמציא את עצמו קולינרית: ממסעדה שחוגגת את התרבות והאוכל האתיופיים, דרך שפים שפתחו באסטה קטנה כדי להביא את הטוויסט שלהם למנות מסורתיות ועד עולים חדשים שהגיעו דוך מהמטוס לשוק כדי לעשות בו אוכל. אנחנו קוראים לזה ״InnovaChef״ וזו סיבה מעולה לצאת לסיור אוכל בשוק הכרמל.

שוק לוינסקי

סיור בשוק לוינסקי הוא בעצם מסע עומק לתוך שתי מילים שכל פודי יודע לדקלם מתוך שינה: חומרי גלם. שוק לוינסקי הוא לא שוק קלאסי: אין לו כניסה ויציאה מופרדים ובולטים, הוא לא תחום או מקורה, כמעט ואין בו פירות וירקות, ורק לפני שנתיים נאסרה כניסת כלי רכב למתחם השוק. למעשה, מדובר במקטע של רחוב לוינסקי וכמה רחובות שניצבים לו, בקצה הצפון-מזרחי של שכונת פלורנטין. אבל אוי איזה עושר אפשר למצוא במרחב המצומצם הזה: חנויות תבלינים מטורפות, חור בקיר במבט ראשון, אבל בפועל אימפריה שיש בה כל תבלין שאפשר (ואי אפשר) להעלות על הדעת; מעדניות משוגעות של גבינות, דגים מעושנים ומומלחים, סלטים ונקניקים – שרובן ככולן מגיעות מהבלקן; וכמובן הבורקס הכי טוב שאפשר לאכול מערבית לאיזמיר. כשרוב העסקים בשוק חוגגים 50, 60 ואפילו 70 שנה, די ברור שכאן, להבדיל משוק הכרמל החדשני – הוותק מדבר. והוא מדבר בלדינו.

שוק התקווה

השוק הדרום-מזרחי הזה הוא לגמרי אחרון המוהיקנים כשזה נוגע לשוק דוגרי, של פעם. בזמן שתל אביב התמכרה לפתיחת מתחמי אוכל סטייל הבוקרייה או הצ׳לסי מרקט בנמל ת״א, ברמת החייל ובפינת אלנבי–רוטשילד, שוק התקווה זהר כמו מגדלור של אותנטיות. אותן משפחות של בסטיונרים שהקימו את השוק, אותה סחורה מעולה, טרייה וזולה, ואותן מסעדות שרצות עוד מהתקופה שמדינת ישראל היתה קונספט חדשני. כמו כל השכונה המיוחדת הזו, גם בקולינריה גלי ההגירה שהגיעו הנה נותנים את הטון: מרקיות ובצקיות מהתימנים, קובות ושיפודיות אצל העיראקים, מלבי ופלודה מטורפים אצל הפרסים וכיסונים מתפקעים מבשר אצל הבוכרים. בעשור האחרון כבר מוצאים יותר ויותר מקומות שפונים למהגרים מאפריקה, ולאט-לאט צצים גם מקומות שמתאימים את עצמם לקהל הצעיר יותר (והמקועקע יותר) שמתחיל לקבוע בשכונה את ביתו. ככה או אחרת, סיור קולינרי בשוק התקווה הוא חוויה שצריך להגיע אליה רעבים מאוד ובמכנסיים עם גומי.

סיור קולינרי בתל אביב (גם כשהוא נעשה וירטואלית) מראה בקלות שלא משנה באיזה שוק בוחרים להתמקד, לשווקים התל אביביים פשוט יש השפעה אדירה על המיתוג של תל אביב כעיר של אוכל. אז תבחרו איזה שוק שמתאים לכם – מהחדשני, דרך זה של הפודיז ועד האורגינל – ובואו לעשות סיבוב (הפעם בלייב). אנחנו מחכים לכם.