הקורונה תפסה את בני ברק מאוד לא מוכנה. האנשים, הסיפורים והאוכל שהפכו את סיור האוכל המודרך שלנו בבני ברק לכל כך פופולרי נעשו פתאום לדבר שיש להקיף בגדר ולשמור ממנו מרחק. ואם בימים כתיקונם חשוב לנו להביא את הקולות והתרבות הבני ברקיים לקדמת הבמה הלא-דתית, אז בימי הקורונה, כשמפלס הלחץ ואי הוודאות רק מטפס, על אחת כמה וכמה. אז קפצנו למוישי פרידמן ממעדניית מעושן בבני ברק, איש אוכל שהוא גם חבר ושותף לניסיון שלנו להציג בני ברק אחרת. שמעו אותו רגע:

״האמת שהתזמון היה מאוד מוזר מבחינתנו. לפני שהתוודענו לקורונה, התחלנו להפעיל את העסק גם בתחילת השבוע ולא רק בימי חמישי ושישי וזה היה מעולה, זה יצר זרימת לקוחות במהלך השבוע והעסק פרח״. אלא שבזמן המגפה, אומר מוישי, דברים נראו אחרת. ״נאלצנו לצמצם שוב לסופ”ש בלבד ואנחנו רואים ירידה של 60%-70% בפעילות. נאלצנו לפטר את כל העובדים, אז זה רק אריה, השותף שלי, ואני. אתם הרי מכירים את זה מהסיורים שלכם – אנחנו לא מוכרים מוצרי בסיס. אצלנו באים למוצרים באיכות גבוהה יותר. אז מצד אחד אנשים קונים בתקופה הזו רק את מה שצריך ולא מעבר לזה״, הוא אומר, וכמו שקורה הרבה בבני ברק, ממשיך עם הפתעה. ״אבל כמה אתה יכול לאכול גבינה צהובה? אנשים רוצים גם להתפנק. שבוע שעבר עשינו משלוח ללקוחות שלנו שנמצאים בבידוד בבית כבר חודשיים״.

מה שאנחנו מאוד אוהבים במוישי זה את החיוביות שלו. הקורונה היא לא תקופה קלה להיות בה חיובי, אבל הוא מצליח: ״יש משהו נחמד בזה שיש פחות פעילות – אמנם המחזור נמוך וכמובן שיש פחות רווח, אבל יש גם יותר נחת וזמן להיות עם המשפחה״. ובכל זאת, כמו כל מסעדן שמכבד את עצמו, ״אני מאוד מתגעגע לשגרה וללקוחות. די נמאס לי מהחוסר ודאות, ואני מקווה שהגרוע ביותר מאחורינו״.

מוישי מייצג את הדור הבני ברקי הצעיר, שאוהב אוכל ולא מתבייש בזה. הזקן הבלתי נראה, המשקפיים העגולים סטייל היפסטר מפלורנטין, ובעיקר השפע ואיכות המוצרים שגודשים את המעדניה שלו הם לא מה שאנשים שמגיעים לבני ברק מצפים לקבל. הקפוטות והפשקעווילים, ההפגנות והגמ״חים ואלפי האנשים שמסתובבים ברחוב רבי עקיבא הוא מה שיעלה בדמיון של רובנו כשנדמיין את העיר, יחד עם אוכל יהודי מזרח-אירופאי הארדקור. אז כן, כל סיור אוכל בבני ברק יכלול בתוכו את מאורות הצ׳ולנט של חמישי בערב ואת החלות לשבת – כולם עדיין שם וכולם עדיין מעולים – אבל מוישי ומעדניית מעושן מראים שהעיר הזו היא כל כך הרבה יותר, ושהאנשים שחיים בה מגוונים ושונים מכל סטריאוטיפ. והכי חשוב: העיר הזו מכניסת אורחים ומקבלת את הסיורים שלנו עם כל כך הרבה לב, ועם אוכל כל כך טוב, שתמיד משמח להגיע לשם.

ומה הלאה? מה מתוכנן ביום שבו הקורונה, שהכתה בבני ברק בעוצמה, תעלם מהעולם? ״יש לנו רעב להשתדרג ולהתפתח: אנחנו מתכננים מגשי דגים חדשים בחנות, מנות נוספות במעדניה, רוצים לצאת ולעשות קייטרינג ואירועים. לאחי יש חנות מפעל בבני ברק שהייתה בבעלות אבא שלי, וממנה מגיעה חלק מהסחורה שלנו. אנחנו רוצים למתג גם אותה מחדש ולהגביר את הפעילות שלה״. איזה כיף לשמוע את מוישי מסתכל על העתיד ומתרגש.