סיור קולינרי בשוק לוינסקי תמיד נשמע כמו רעיון טוב. מלא אוכל מציץ מכל מקום, מעדניות שהן השפיץ של התחום, מלא צבע בעיניים ואנשים יפים. רק אם מאמצים את המבט אפשר לראות, בבניינים השבורים ובגרפיטי הישן (לא זה החדש והמגניב), שפעם שוק לוינסקי היה מקום קשוח, צווארון כחול הארדקור, שלא תמיד כיף להסתובב בו. בואו נצא לסיור אוכל וירטואלי והיסטורי בשוק לוינסקי, דרך התחנות בזמן שהפכו אותו למה שהוא:

בראשית היו בלקנים. שוק לוינסקי התחיל בשנות העשרים של המאה הקודמת, בתור מתחם הקניות והמסחר של שכונת פלורנטין המתהווה. המקימים של השכונה הזו היו סלוניקאים גאים, שקראו לחבריהם ממדינות הבלקן להצטרף אליהם ולהקים יחד שכונה חדשה בתל אביב הצעירה. הבתים נבנים מהר, השכונה נראית טוב, והמשפחות מתפרנסות, כפי שעשו מאות שנים, ממסחר של תבלינים, מוצרים יבשים, מוצרי חלב וכבושים. השנים האלה – בערך עד הסיקסטיז – הן השנים הטובות של השוק. בין מקומות האוכל שהוקמו בעשורים האלה, פרחו ושרדו עד היום (בעזרת הדור השלישי ואפילו הרביעי למקימים) אפשר למצוא את בורקס לוינסקי, מעדניית יום טוב, מעדניית אברמנטו ותבליני חבשוש – אימפריות שממשיכות לשגשג גם ברגעים אלה.

אבל ההתחלה הורודה מתחלפת בהווה מעורפל. ברצף החלטות תכנוניות שנויות במחלוקת, עיריית ת״א משנה את הייעוד של השכונה והופכת את פלורנטין לשכונת תעשייה זעירה. בשנים האלה מוקמות בשכונה כל הנגריות, הרפדיות והמסגריות שכל כך מזוהות איתה עד היום. בשנים האלה יש גם קריסה של מעמד הסוחרים בשכונה ויציאה שלהם ממנה למקומות אופטימיים יותר, ואזור שוק לוינסקי הופך להיות כר פורה לתופעות מהשוליים האורבניים. אחד המקומות היחידים שנפתחו בשנים המחוספסות האלה ומתקיימים בגאון עד היום הוא החמארה של מתי לנדשטיין במטלון פינת זבולון, aka מתי המקלל. אם לא שתיתם שם גולדסטאר קפואה מהחבית, ולא אכלתם מטיאס מהשוק עם לחם לבן אחיד – אתם מפסידים אירוע משנה מציאות.

ופתאום – דה היפסטרז אר קאמינג. שנות התשעים העליזות מביאות איתן רוח חדשה לדרום העיר, ובתוכה לשוק לוינסקי. זה מתחיל מהחלטות תכנוניות של העירייה, החלטות שהופכות את האזור לאטרקטיבי במיוחד לצעירים, וממשיך עם גל תרבותי שממתג מחדש את הדרום והופך אותו לסקסי. כולנו זוכרים את הסדרה פלורנטין, נכון? בתהליך איטי אך נחוש, לשכונה עוברים עוד ועוד צעירים, סטודנטים ואמנים, והדור שבא אחריהם – בעשר השנים האחרונות – כבר מקבל את לוינסקי כמרחב אלטרנטיבי ומגניב. זו שעתם היפה של השפמים, משקפי הגיק שיק, חולצות האדידס והאינדי באוזניות, ואין ספק שהברווזון המכוער הפך לברבור היפסטר אירוני שיושב לבירה באוגנדה ועובד על הלפטופ בטוני (גוגל איט). עם המקומות שהתאימו את עצמם לקליינטורה אפשר למצוא את פיצה לילה, הדלידה, קפליקס, קונדיטוריית סוויט בוקס, ועוד רבים וטובים אחרים.