מזלג דרכים: בלוג אוכל

בתודעה הישראלית אין דבר יותר עממי מבורקס. אמרת לאנשים ״בורקס״, והאסוציאציות שלהם מטיילות אל עבר הררי מרגרינה, אזכרות וישיבות של ועדות בכנסת - ואף לא אחד מהדברים נתפס כמפתה במיוחד. אבל גם אם סועדים גבוהי מצח וקרדיולוגים יחמיצו מולו פנים, קשה להתווכח עם העובדה שבורקס, במיוחד כשעושים אותו נכון, הוא מאכל האלים. ואף אחד לא עושה אותו יותר נכון מהבולגרים של יפו.

בית קליה משפחתי דור 3 עם רשימת לקוחות מאפריקה ועד אורי גלר, שיושב בלב שדרה יפואית למודת צרות ובלגאנים ואיכשהו מצליח לשגשג גם בימי הקורונה. איך עושים את זה? בואו לגלות, כי אם גם ככה אנחנו כל היום בבית מפצחים גרעינים - לפחות שהגרעינים יהיו דה בסט, לא ככה?

גם היום, שנתיים וקצת לתוך הקורונה, לא טריוויאלי לכתוב על האוכל בבני ברק. עדיין יש זכרונות ממקום נפיץ, שהקורונה פגעה בו עמוקות. אבל מה נעשה שאנחנו מתים על העיר הזו ועל האוכל שלה, וכשיש איש כמו מוישי - מסוג האנשים שאף סיור אוכל בבני ברק לא יהיה שלם בלעדיהם - קל מאוד להבין למה.

כשהבית השני שלך נסגר, צריך למצוא דרך לשמור על האנרגיות. מזל שלפנטה ממסעדת באלינג׳רה בכרם התימנים יש הרבה מהן. בואו איתנו לבדוק לאן המסעדנים עפים כשהאגם קפוא, ולשמוע מהאנשים שמאחורי סיורי האוכל שלנו איך הם עוברים את התקופה המוזרה הזו. פוסט ראשון בסדרה