אוכל הוא סיפור. הוא מתפתח ומשתנה, מחדש לגמרי או מזכיר בית ישן, ויש לו קונטקסט שבלעדיו קשה להבין מה אוכלים.
כדי לפתוח חלון אל המקומות הלא-סבירים שבהם אנחנו מסתובבים ואוכלים יחד אתכם, הנה הבלוג שלנו.
תודו שלא חשבתם שנעשה פוסט על האוכל בבני ברק. מקום מאוד נפיץ עכשיו, עם כל הקורונה המעצבנת הזו. אבל אנחנו מתים על העיר הזו ועל האוכל שלה, וכשיש איש כמו מוישי וסחורה כמו הסחורה שלו - קל מאוד להבין למה.
בית קליה משפחתי דור 3 עם רשימת לקוחות מאפריקה ועד אורי גלר, שיושב בלב שדרה יפואית למודת צרות ובלגאנים ואיכשהו מצליח לשגשג גם בימי הקורונה. איך עושים את זה? בואו לגלות, כי אם גם ככה אנחנו כל היום בבית מפצחים גרעינים - לפחות שהגרעינים יהיו דה בסט, לא ככה?
מה קורה למשפחה שמפעילה יחד מסעדה (מדהימה) כשסוגרים אותם בתוך הבית, בלי אנשים לבשל להם? מה זה איסקנדר ולמה ברגע שהקורונה הולכת לישון אתם חייבים לאכול את זה? ואיך כל זה משתלב בהזיה שנקראת שכונת שפירא? כנסו לפה, בקיצור
